קבלה לעם – תשובות על שאלות גדולות של החיים

לארגון בני ברוך קבלה לעם שמלמד את חכמת הקבלה, הגעתי לפני כ12 שנה!! בשנת 2008. באותו הזמן התחלתי ללמוד במכללת מהות, רפלקסולוגיה, עם מורה מדהים. לקח לי הרבה זמן למצוא לימודים בתחום שהתחברתי אליהם, כי חיפשתי להתחבר גם למורה. בחוויה שלי היה חשוב לא רק המקצוע, אלא מי שמעביר את המקצוע.

מצאתי מורה מדהים, שפשוט היה מורה לחיים. מהר מאוד הבנתי שהוא גם מורה בארגון שמלמד קבלה. את הארגון הזה כבר הספקתי אז להכיר, אבל עוד לא ממש הגעתי אליו, עוד היו בי ספקות, בלבולים, חוסר בהירות… אבל ברגע שהכרתי את המורה הזה והבנתי שהוא גם מלמד בקמפוס קבלה,  נגמרו כל ההיסוסים והלבטים.

נרשמתי לקמפוס. ושם כבר בשיעור הראשון עברה בי ההרגשה הזו, שכל מה שעברתי עד שהגעתי לקמפוס הזה, ועברתי הרבה, הרבה חיפושים למיניהם… הכל, כל השיטות שהייתי בהן, פה המקור שלהן. פשוט הרגשתי את זה. שזה השורש לכל השיטות השונות שקיימות בעולם. וזה היה חזק.

12 שנה אני בלימוד הזה! כי אין סוף ללימוד הזה. זה לא עוד לימוד של להוציא תעודה, להבין משהו, ללמוד משהו ולהמשיך הלאה. זה לימוד אינסופי שרק מעמיק ומתחדד כל הזמן. ויש מקום תמיד לשאול, ויש מקום להתבלבל שוב, ויש את המשפט – לך לאן שלבך חפץ. (לא במילים המדויקות). שזה אומר – אתה לא בטוח? אולי התשובות שלך במקום אחר? מוזמן ללכת ולבדוק! הכל טוב! הכל בסדר!

ואני שהגעתי לקבלה לאחר מספיק חיפושים אחרים, כבר ידעתי שאין בשבילי מקום אחר בשביל התשובות לשאלות שלי בחיים. והלב הרגיש שזה המקום בשבילי.  ועם הלב לא מתווכחים J אני גרה בפתח תקווה מאז שהגעתי לחכמת הקבלה ובמהלך השנים שאני פה, נוצרה קהילה. קהילת לומדי קבלה. והדאגה והעזרה ההדדית בקהילה, זה בעצם מימוש של דברי החכמה הזו.

המשפט "ואהבת לרעך כמוך", מה בעצם הוא אומר? הוא אומר – כמו שאתה אוהב את עצמך – כך , לפחות כך – תאהב את האחר. חכמת הקבלה אומרת שזה סוד החיים. ולשזה כל האנושות צריכה להגיע. וכשנגיע – ואנחנו נגיע, כי הטבע לא ישאיר לנו  אופציה אחרת – אז נדע באמת מה הם חיים טובים, כל אחד יהיה לו מה שהוא צריך , וכל אחד ידאג לאחרים שיהיה להם מה שהם צריכים. נלמד למצוא את האושר בקשרים בינינו. כי שם נמצא האושר האמיתי!

ישראל והקבלה

לפני שנדבר על דת וקבלה, חשוב להגדיר מספר הגדרות שיעשו לנו סדר. מבחינת המקובלים, אלוהים בגימטריה זה הטבע, כלומר חוקי הטבע ומצוות האלוהים הם היינו הך.

מי זה אלוהים? אלוהים זו החוקיות הכללית שמארגנת את החיים על פני היקום.

מי הוא מקובל? לפי הרב לייטמן, מקובל הוא אדם שחוקר את אותה החוקיות. אותה – ורק אותה – הוא מתאר בספריו. 

הראשון שעסק בצורה סדורה בחקר האלוהות היה אברהם. הוא כונה אבי המונותאיזם על שם גילוי החוק האחד שמנהל את כל המציאות. אותו חוק שמחבר בין כל חלקי הטבע, חוק שמתגלה כאהבה והשפעה בין בני אדם. על החוק הזה אברהם רצה לספר לכולם. אותם אנשים שהקשיבו והלכו אחריו –  נקראו "ישראל", ישר-אל. 

מי זה האל? תכונתו של הבורא מופיעה באדם כרצון להשפיע חסד ואהבה לזולת. לכן כל אחד שהלך בדרך זו קרא לעצמו ישראל. זו התכונה שמהווה יסוד של העם שלנו.
אם כך, קבלה – היא שיטה לגילוי החוק הכללי של הטבע.

ומה היא היהדות? היהדות כדת הופיעה רק במאה השישית לפני הספירה, ככינוי שבא לתאר את יוצאי ממלכת יהודה. רוב מנהגי היהדות התחילו להתפתח רק בתקופת בית המקדש השני ובעיקר  אחריו. לכן כשאנחנו מדברים על דת וקבלה, חשוב שלא נתבלבל. כאשר המקובלים כותבים על דת, הם מדברים על קבלה, הם לא מתכוונים למנהגים כאלו ואחרים, אלא לחכמת הקבלה.
 בעל הסולם כותב על כך "מהות הדת היא לפתח בנו את חוש הכרת הרע… המוגדר לנו כאהבה העצמית שלנו, ולבוא לידי הטוב… המוגדר בשם "אהבת זולתו". 

אז אפשר לומר שהיהדות זו שיטה שמאפשרת לכל אדם לחקור את הטבע האגואיסטי שלו, להכיר בכך שהוא אגואיסט, לתקן אותו באמצעות אהבת הזולת ולגלות את הכוח העליון.

חכמים כתבו: "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" כלומר לצורך תיקון אנו חייבים תורה. תורה נובעת מהמילה "הוראה" וזה בדיוק מה שקיבלנו בהר סיני. הוראות או מצוות – שהן פעולות לתיקון הרצונות האגואיסטיים שלנו שמכונים  בשם כללי -לב האדם.
רב"ש בנו הבכור של בעל הסולם כותב "דע כי כל מצות הכתובות בתורה, או שתקנו אבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקון הלב."

בעל הסולם כותב עוד שהתנאי לקבלת התורה הוא אחדות העם, ובגלל שהאגו גדל והעם לא יכל להחזיק בתנאי הזה, הם התחילו לשמור את המצוות כדי שלא תשכח תורה מישראל. כל ההיסטוריה שלנו היא סיפור של חיבור ופירוד ביננו. רק על כך כתבו מקובלים כי חיבור ואהבת הזולת הם האמצעים היחידים לגילוי הבורא.

אפשר למצוא לכך דוגמאות בהיסטוריה שלנו:  ישראל הולכים לגלות מצרים בגלל השנאה של בני יעקב ליוסף. חיבור וערבות הדדית של עם ישראל מאפשרים יציאה מהגלות לחופש וקבלת התורה. אחרי מות שלמה המלך מתגבר הפירוד בעם ישראל והם נפרדים לשתי ממלכות  –  ישראל ויהודה.  אחרי זמן קצר עשרת השבטים הוגלו ונעלמו. אתם זוכרים ודאי את סיפור מגילת אסתר – שבזכות מרדכי שחיבר את העם היהודי הם ניצלו  מהשמדה.  לאחר זמן קצר חזרו היהודים לארץ ישראל ובנו את בית המקדש שמסמל את חיבור העם.

ומה כתב הפילוסוף פילון האלכסנדרוני על תקופת בית המקדש: "אלפי אנשים מאלפי ערים  מגיעים אל בית המקדש כאל מקלט משותף … הם קושרים קשרי ידידות עם אנשים שלא הכירו עד כה, ובמיזוג הלבבות… הם מוצאים את ההוכחה הניצחת לאחדות.  אחרי כמה מאות שנים בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. מצד אחד קיימו אז את כל המצוות אבל זלזלו בעיקר – בכלל הגדול בתורה- אהבת הזולת. ולכן הבית  נחרב.
חכמת הקבלה קיימת כבר אלפי שנים ועברה מדור לדור, ממורה מקובל לתלמיד מקובל, מאברהם ועד זמנינו. ומהותה היא חקירה פנימית ושינוי טבעו של האדם מתפיסה אגוצנטרית להוליסטית, כוללת ואחידה. וכיום היא פתוחה לכולם ללא הבדל דת, גזע ומין כמו שמסביר הרב לייטמן
בעל הסולם לקח על עצמו משימה גדולה ביותר, לחבר מחדש בין עם ישראל לבין חכמת הקבלה. זה  אקטואלי מאוד לימינו  כי בקשר טוב בין היהודים תלוי כל העולם……

תפילה ושליטה

זה מדהים לגלות אחרי כל כך הרבה זמן שצריך לדעת מה לבקש. וגם פה צריך להבין שזה לא באמת תלוי באדם, שנשלט לחלוטין מקדימה ומאחורה, צרים עליו ומשחקים בו שח מט. והמלכה, מה איתה? מה עם המלכה? מה נעשה איתה והיא כל כך חזקה ומלכותית, והכל הרי מגיע לה. איך היא משתחררת מהרצון לקבל עוד ועוד? למה שהיא תבקש משהו חוץ מלהיות מלכה? ולמה למה שהיא תבקש את זה? איזה פחד, מה יוציא אותה מהמלכות שלה? מהרצון שלה להיות המלכה הבלתי מעורערת? להיות מלכה ולפחד לאבד את הכתר, הכח, השליטה, האפשרות המטורפת לעשות דברים מטורפים רק כי את מלכה.

תפילה
תפילה

וכמו שמלמדים בני ברוך, עוד מעט יבוא החושך וירד היום. והנה כבר בין הערביים ומה תבקשי מלכתי? וכולך שחורה משחור, זפת מרוח על כולך, מבפנים ומבחוץ. כולך מדושנת אינך רואה את דרכך, ואינך רואה כלל את סביבתך, שעוד אוהבת אותך. מה תבקש המלכה עם רדת הליל, וכולה בעצמה לילה והחושך הוא גדול גדול גדול ושחור שחור שחור. כמה זמן עוד נותר עד החושך הגדול? תבקשי כבר מלכה טיפשה, תבקשי.

ובאמת כמה זמן לוקח לבקש ועוד כמה זמן לומדים מה לבקש? ואיך שזה לא תלוי באדם, כלום לא תלוי בו, והוא תלוש לחלוטין מכל כח, אך מרגיש שכוחו עז ויכול הוא הכל. והמלכה השם ירחם, אדם היא, וחס מלהזכיר בקול, שהיא לא תדע והיא לא תזכור והיא לא תביט במראה ותראה את אנושיותה המעופשת במראה של בני ברוך.

והיא ספוגה ואטומה ואין לה היכולת לפתוח את עיניה ואת ליבה, ואין לה כח לבקש ואין לה כח לדרוש, ואין לה כח להביט אל החיים ולהגיד די, אני מתנתקת מהרצון הארור לקבל והולכת קדימה אל השפעה. והיא עדיין לא רוצה, נאחזת בקצוות, נאחזת בנוצות האחרונות של העוף השחוט. 

אז מה היא תבקש, על מה היא תתחנן? והיא לא יודעת, היא לא מבינה, אבודה בליל המלכותי השקרי שהיא ספונה בו. ומי נותן לה את המצבים? ומי מכניס אותה לארמון? ומי מחשיך עליה את הלילה? ומי סוגר לה את הלב? ומי מכאיב לה נורא? מה היא צריכה? רק לרצות.

טפטים בגוונים

האופנה שהתחילה בשנים האחרונות בטפטים בתחומי הלבוש והאביזרים של טפטים מעוצבים המשנים את הצבע שלהם או הגוון שלהם מבהיר לכהה או להפך ככל שעולים או יורדים לאורך הטפט התפשטה גם לתחום עיצוב השיעור עם גוונים של צבע שנעים לאורך השערות עצמן וכן גם לתחום עיצוב הציפורניים.  אך כאמור המקור היה ויהיה בתחום עיצוב הבית. הום ניתן למצוא טפטים מדהימים בקטגוריה הזו שעם הריהוט הנכון והמינימליסטי יכולה ליצור חוויה עיצובית יוצאת דופן בחלל. דוגמא אחת מדהימה שראיתי היה עיצוב של משרד עם כורסה כחולה ורקע מטופט כחול המתחיל מכחול כהה מאוד באזור הרצפה המתבהר ומגיע לתכלת בהיר לקראת התקרה בצורה שמזכירה מראה עתידני או משחק תאורה מתקדם. טפט אחר היה בחדר ילדים עם טפט ששינה גוונים מסגול באזור הרצפה דרך ורוד במרכז החדר ועד ירקרק קרוב לתקרה מה שהוסיף לחדר אלמנט משחקי מושך ומעניין.

טפטים

כאשר הולכים על טפטים מהסוג הזה חשוב מאוד לקחת בחשבון את צבע התקרה כך שהיא תתאים במדויק לגוון האחרון והעליון של הטפט כדי לא לשבור את הרצף ואת החוויה הויזואלית. במקרים בהם התקרה לא נלקחת בחשבון האפקט העיצובי הולך לרוב לאיבוד וכל העניין מתפספס. לעיתים דווקא צבעים שנראה כי אינם יכולים לחיות יחד יכולים ליצור רצף מענין ומסקרן בטפטים מסוג זה כמו מעבר חלק מצבעי אפרסק, ירוק, כתום וכחול חולה. נקודה נוספת שכדאי לקחת בחשבון לגבי טפטים אלו היא שבחללים עמוסים עיצובית כמו סלון או חדר שינה יש לשקול פעמיים האם כדאי ללכת על כיוון כזה והאם האפקט לא יתמסמס, במקרים רבים שבהם החלל אינו מינימליסטי נעדיף לוותר על אפשרות זו בגלל המוגבלות של החלל. כמובן שאפשר ללכת על כיוון קיצוני כמו טפט של סלון שראיתי שחותך את קו הגובה באמצע ויוצר חדר צהוב בחציו התחתון ולבן בחציו העליון אך מדובר באמירה עיצובית מאוד קיצונית המחייבת גם התאמת הריהוט והוילונות כדי ליצור את האפקט וכך מעל הקו החצי בחלק הלבן לא נמצא אביזרים על הקירות או אביזרי עיצוב החוצים את קו הגובה ואילו בחציו התחתון של החדר לא נמצא מרכיבים לבנים בכלל.

תרופה לבדידות

"תגידי בדידות זה טוב או רע?", היא פתחה אלי עינים חומות גדולות, כאילו בתשובה שלי היו תלויים חייה. "לא יודעת, את מרגישה בודדה? זה עושה לך טוב או רע?" "אני לא מצליחה להבין את הרגשות שלי. מצד אחד אני אוהבת את השקט שלי, את המרחב הפנימי שלי. שונאת שמפריעים לי. אני מרגישה שאני מפתחת יותר כשאני לבד. ויש רגעים שאני רק רוצה שיעזבו אותי לנפשי, כולם, גם הורים, גם ילדים ואשאר לבד או ספרי קודש. יותר מזה אני אגיד לך, רק עם עצמי אני מרגישה אמיתית, אוטנטית. אם אחרים אני צריכה כל הזמן לשחק, לשים מסכות שונות"

היא שמה את ידיה קטנה ושמנמנה מתחת לסנטר, כאילו הראש שלה כבר לא יכל להחזיק את עצמו. נשימה עמוק, והמשיכה – "אבל יש רגעים שהלבד הזה חונק אותי. רגעים שבא לי לזעוק, לילל כמו זאב על הירח, בא לי לרוץ, לחפש. יש רגעים שאני פשוט לא מסוגלת להיות עוד רגע בלי חיבוק עוטף, ליטוף מרגיע, בלי מבט אוהב. יש רגעים שאני מרגישה שאני לא יכולה יותר להיות לבד, אפילו עוד רגע. אז לבד זה טוב או רע?" – שוב המבט הזה. שוב עיניים חומות מול העניים הכחולות שלי. כמו שחור מול לבן, חושך מול אור, יאוש מול תקווה.

מאוד רציתי להגיד לה שאני מאוד מבינה אותה. שגם אני לגמרי מרגישה ככה. שגם אני נזרקת מקצה לקצה רגע נהנית מהשקט בדירה קטנה, מתרכזת בעצמי, חוקרת. ורגע אחר אני רוצה לצעוק, לבכות, לזעוק, איפה האחד שימלא את החלל הריק שבחזה.

אז בדידות זה טוב או רע? אולי גם וגם. כמו כל דבר בחיים גם לבדידות יש שני צדדים. ועוד דבר, אם יש לי ולה כאב כזה עצום מבדידות אולי יש לו תרופה? אולי באמת חשוב שחלק מהזמן אוכל להיות לבד, עם עצמי, להתפתח פנימית. וחלק להיות עם אנשים, אנשים שטוב לנו איתם. או אולי אני פשוט צריכה ללמוד איך לנצל לטובה את שבירת הבדידות שלי, ללמוד איך להיות עם אנשים נגיד כמו בני ברוך או משהו כזה?

אולי אם דווקא בחיבור נכון עם אנשים אחרים אוכל לגלות עמקים חדשים, עולמות חדשים, לצאת מגבולות שלי? אולי אם אוכל להתמוסס באחר, להתאחד עימו , להפוך לאחד עם מישהו, בעזרת זה שארצה לדאוג לו, למלא את הצרכים והרצונות שלו, לעשות לו טוב, אגלה בדידות חדשה משותפת שהיא כולה תענוג, ולא כאב? זה כבר נשמע מפתה. אולי זו התרופה לבדידות, לחיות את החיים דרך אדם אחר. את זה אני רוצה ללמוד.

בין ניתוח אף למתיחת בטן

במאמרים קודמים נגענו בניתוח הרמת חזה וכן ניתוח גניקומסטיה. הפעם נסקור שני ניתוחים אחרים: לפי נתונים סטטיסטים מארצות הברית, העלות של מתיחת בטן בדרך כלל יקרה יותר בכעשרים אחוזים לעומת ניתוח אף אם לוקחים בחשבון רק שכר מנתח מבלי כל העלויות מסביב. כדי להשוות זאת היה צורך להשוות בין ניתוחים שנעשו באותו אזור ועם מנתחים שנחשבים ברמה דומה יחסית, גורם שמאוד קשה להשוואה מכיוון שבפעמים רבות ההחלטה היא סוביקטיבית. בעוד שהמועמדים לניתוח אף הם כאלו שמרגישים צורך לשנות את המראה האסתטי של הפנים שלהם וכמובן שמדובר בהרגשה אישית ובתפיסת עצמי מסוימת. לעומת זאת המועמדים האידיאלים למתיחת בטן הם לא אנשים בעודף משקל מטורף אלא אנשים שהם יחסית רזים אך יש להם עודף שומני שהצטבר להם בבטן. בשני הניתוחים מתבצעת הרדמה ולכן שניהם מחייבים בדיקת בריאות כללית הבוחנת את הכליות, את הלב ואת הריאות ולוודא את התפקוד הנכון שלהם.

בשני הניתוחים זמן ההחלמה דומה ועומד על כשבועיים, כמובן שלרוב נדרשות הגבלות נוספות לתקופה שלאחר מכן ועד ההחלמה המהירה אך זהו זמן ההחלמה הממוצע המקובל. במתיחת בטן הממוקדת בהוצאת השומן באזור הבטן וכן "סידור מחדש" של הרקמות שבבטן, נהוג לעיתים לבצע שאיבת שומן באזור הירכיים והמותניים במידת הצורך. המלצות נוספות הן הפסקת עישון במקרה של ניתוח אף משום שהשיעול הנגרם כתוצאה מהעישון וחוסר החמצן עלולים לגרום לנזקים וסיבוכים וההמלצה היא להפסיק לתקופה לפני ואחרי הניתוח. במתיחת בטן לעומת זאת ההמלצה היא להקפיד על אורח חיים בריא הכולל תזונה ופעילות ספורטיבית כדי למנוע משכבת השומן מלחזור או לפחות לעכב את ההצטברות שלה בצורה משמעותית.

בשני המקרים מומלץ להיפגש עם מנתח ולהתייעץ לגבי המקרה הפרטי שלכן, ראיתי יותר מפעם אחת שמטופלות בוחרות לערוך שניים או שלושה טיפולים יחד הן כדי לחסוך בעלויות והן כדי לחסוך בזמן ההתאוששות מהתהליכים. מכיוון שמדובר בהליכים שישנו את המראה החיצוני שלכן כדאי להתכונן גם בצורה פסיכולוגית רגשית כדי למנוע פערים בין המראה להרגשה בתהליך ולהפנים את השינוי שעומד להתרחש ולהיות מוכנות לתגובות שונות מהסביבה ולהבין כיצד נכון להתייחס אליהן.

תכנות מחדש של המוח

אנחנו חיים במציאות שיש בה שתי צורות עיקריות: 1) חומר. 2) צורה שמתלבשת בחומר. העובדה הזאת נכתבה כבר לפני אלפיים שנה בספר הזוהר. היום יש לזה גם הוכחות רפואיות מדעיות למשל, ג'ו דיספנזה, כירופרקט מאטלנטה, למד ביוכימיה באוניברסיטת רוטגרס בניו ג'רסי, למד נוירולוגיה, נוירו-פיזיולוגיה, ביולוגיה של התא, גנטיקה, כימיה של המוח, תהליכי הזדקנות ובכלל, שנים של לימודי המוח האנושי. השתתף בסרט המוכר בליפ וכבר שם הציג את היכולת של האדם להגיע לבריאות הגוף והנפש באמצעות המחשבה הוא מספר על כל מקרי הריפוי המחשבתי שחקר ותיאר את המכנים המשותפים לכל המקרים

לתכנת את המוח
לתכנת את המוח

הראשון הוא שמדובר באנשים שהסכימו שבתוכם שוררת אינטליגנציה רוחנית או אוניברסלית, שישנו סדר מולד שנותן חיים, מדובר באינטליגנציה שגורמת ללב לפעום, למערכת העיכול לעכל ולייצור תאים חדשים כל יום ואין בה שום דבר מיסטי. הם הגיעו למסקנה שהחולי מגיע כשהאדם מתרחק מאותה רמה מנטלית, אותו מוח עליון ואם הוא מגיע למערכת יחסים כזאת עם אותו מוח נוצרת התקרבות, שאז המוח הזה לוקח את הפיקוד ומתחיל לטפל בחוסר האיזון שנוצר 

השני הוא שהם קיבלו שלאורך תקופת חיים ארוכה, מחשבותיהם, תגובותיהם, היחס שלהם, הם אלו שיצרו את החולי; שהם חיו יום יום בתוך רגשות ומחשבות הרסניים של חוסר ביטחון, סבל וערך עצמי נמוך ושרגשות ומחשבות אלה קורעים הלכה למעשה את הרקמות. כל פעם שאנחנו חווים מחשבה, הגוף מייצר ריאקציה כימית. אם יש לנו מחשבות גדולות ומאושרות, אנחנו מייצרים חומרים כימיים שגורמים לנו להרגיש נפלא; אם יש לנו מחשבות שליליות, של אומללות והרס עצמי, אנחנו מייצרים חומרים כימיים שגורמים לנו להרגיש אומללים והרסניים. המחשבות מקבלות צורה כימית והצורה הזאת נותנת סימן לגוף שהוא ירגיש בדיוק לפי האופן שאנחנו חושבים 

השלישי הוא שהאנשים האלה המציאו את עצמם מחדש; הם שאלו את עצמם שאלות כגון: מה יגרום לי להיות מאושר? מיהם האנשים המאושרים שאני מכיר? מה עליי לשנות בעצמי כדי להיות מאושר? באיזה רגע במהלך היום אני נהיה חסר מודעות ושלילי?, ובכלל שאלות קיומיות מאתגרות בדרגות שונות של מורכבות. שאלות כאלה הביאו לצורת חשיבה שונה לגמרי ששוברת את תבנית החשיבה והרגש הקיימת ובכך יצרו חיבורים נוירולוגים חדשים במוחם שהפכו לבסיס לאישיותם החדשה. האדם החדש הזה שנוצר בהם שלח איתותים חדשים (כלומר, חומרים כימיים של המחשבות) שהתחילו ליצור שינויים בגוף ובבריאות 
הרביעי הוא שכאשר הם הקדישו זמן למחשבה ולתרגול מחשבתי לגבי הדמות שהם רוצים להיות, מצאו שהם היו שוקעים במחשבה עמוקה שהייתה נמשכת אפילו שעה, כשבתחושה היה נדמה להם שעברו רק 10 דקות. הם חשו שהם איבדו את תחושת הזמן והמקום. מה שזה אומר הוא שהם הפכו את המחשבה לתחושה. כאשר המוח מצליח לעשות את זה, אז הוא גם מתחיל לייצר רשתות נוירולוגיות חדשות 

מרביתנו חושבים שהרגשות זה דבר אמיתי, אך הרגשות וההרגשות הם בעצם תוצר של החוויות. אם אין חוויות חדשות או כאלה שאנחנו חיים באופן אחר, אנחנו כל הזמן משחזרים את רגשות העבר, משחזרים את אותו תהליך כימי שוב ושוב. 

שאלה טובה שכדאי שנשאל את עצמנו: איזה רגש אני חווה כל יום שהוא התירוץ שלי לא להשתנות

כך אנחנו מגלים שיש בנו אשמה, בושה, אמונה שלא מגיע לי, שאני לא שווה… כלומר, רגשות הרסניים. אם נהיה מודעים להם, נצליח להשתחרר מהם. אלה הם מצבים רגשיים שגורמים לנו לפעול כבעלי חיים עם המון זיכרונות. למה בעלי חיים? כי בעלי החיים אינם עושים עיבוד של המחשבה או הרגש. חוסר עיבוד גורם לנו לפעול באופן אינסטינקטיבי – כמו בעלי חיים. 

אם נשאל שאלות כגון: מה האידיאל של עצמי? מה אני יכול לשנות בי כדי להיות אדם טוב יותר? מי מהווה עבורי דמות לחיקוי

לדעת מי או מה אני רוצה להיות זה לא מספיק בשביל שהשינוי יתרחש. אבל הידיעה היא צעד ראשון חיוני ליצירת החוויה. הידיעה מהווה שלט שעוזר לי לשנות את ההתנהגות כדי לייצר חוויה חדשה וחוויה חדשה יוצרת רגשות חדשים. הידיעה היא בשביל המוח; החוויה היא בשביל הגוף 

עד כה המדע קבע שאנחנו מעצבים את האישיות שלנו עד גיל 35. זה אומר שבשלב זה המעגלים כבר מעוצבים והם יכתיבו את אופן החשיבה, ההרגשה והפעולה לשארית חיינו. אך מחקרים של השנים האחרונות מראים שאפשר לשנות את האישיות בכל תקופה בחיים, ובשביל זה צריך להפוך הרגל בלתי מודע למודע, כדי שאפשר יהיה לתרגל אחרת ולתכנת את עצמנו מחדש

איבדנו את הקשר

השבוע הלכתי לניחום אבלים. אמו של חבר שלי נפטרה. באתי אליו לא בגלל שצריך לבוא, או שזו מצווה, אלא מתוך הרגשה שאני רוצה להיות לידו ברגעים כאלה. אנחנו מכירים כבר עשרות שנים, אבל זו הפעם הראשונה שאני זוכה לשבת בבית אימו, להכיר את החמולה ולשמוע ממנו מה הייתה אימא בשבילו והוא בשבילה.

מוות הוא חלק מהחיים

בהמולה השקטה של מנחמים שנכנסים ויוצאים ישבנו שנינו במשך שעה וחצי ודיברנו,אני שאלתי והוא דיבר. ובזמן שדיבר הוא רק העביר חום ורכות. כשיצאתי משם נרגש אמרתי לעצמי שאת החלק הזה שבו לא הכרתי וממה שנגלה הוא פשוט יצא גדול בעיני.

תראו, ניתנו לנו חיים שלמים להעביר בזוגיות ומשפחה,  קהילה ועבודה יחד עם אנשים שאנחנו אוהבים מעריכים וקשורים אליהם. הייתכן שלמרות זאת חלקים שלמים שבהם נסתר מעינינו. ומה זה הדבר הזה שמסתיר אותם ? בדומה לכולנו  גם אני עסוק בפרנסה צרכי הבית ובלו"ז המחייב, בחובות חברתיים וחובות מהבנק והכול נעשה כול כך חשוב עד שאני מתקשה לזכור את תאריך הנישואים ויוםההולדת לאישה. לקחת בזמן את הילד מהגן ולהגיע לבר מצווה לבן של חבר או להלוויה של הדוד.

האמת ששמתי לב אליה, שאני חושב מרבית הזמן רק על עצמי.וזה מה שמסתיר לי את האחרים. ומה שקרה בניחום האבלים הזה,שהפעם חשבתי על החבר שלי ותראו מה שהרווחתי.

אז מה עושים כדי לחשוב קצת פחות על עצמי ויותר על האחרים?למה צריך את זה? כי בשביל להחזיר את הקשרים בינינו שאבדו לנו, עלינו להכיר היטב את הטבע האגואיסטי הצר שמצייר לנו את העולם כמציאות קבועה שתוקעת אותנו בתוכה כדרך ללא מוצא. צריך להיות יותר רגישים. להרגיש עד כמה אנחנו כלואים באגו. כמו אסירים  בבית הסוהר עד שמסתיימים חיינו. וגם לצאת ממנו בעזרתה של חברה שמטרתה היא דאגה ואכפתיות אין סופית לחבריה. ככה אנחנו מכוונים אותו להיטיב לנו, כי בזה תלוי כול עתידנו הטוב.

בעל הבית מארח

בעל הסולם, וכל המקובלים, מספרים שאנחנו רצון לקבל, להתמלא כל הזמן, ולכן אנחנו כל הזמן רק רצים אחרי תענוגים ומילוים, עד סוף ימינו, כמו כל בעל חיים מצוי. המזון הוא הרצון הבסיסי ביותר המשותף לכל בעל חיים ואז המקובלים אומרים: במה מותר האדם מן הבהמה? בכך שהוא יכול להפוך את הרצון הזה לקבל רק לעצמו כל הזמן, לרצון לקבל… אבל בשביל לתת, ושתוך כדי הקבלה הזאת, הוא גם מקבל, אבל זה לא נעצר בו. הוא חייב לקבל, כצינור שמתמלא ומתרוקן כל הזמן, כמו מים שזורמים בו כדי שאדם יוכל להפוך את הטבע האגואיסטי הזה שבו הוא נברא מבלי שבחר בכך, עליו לעבור תהליך. כשהאדם מגלה שכל מה שיש לו ובו, לא ממנו הוא, אלא הכל קיבל מהבורא שברא אותו כמו מעין גולם שרק רוצה ורוצה ורוצה… הוא מתבייש או אפילו כועס, כי לא רוצה להישאר כזה כמו חיה, כמו כלבלב שמקשקש בזנב כל פעם שרוצה תשומת לב או חטיף, אוכל ומים… וכל פעם שחסר לו או קשה לו או כואב לו הוא רץ להתפלל שיתנו לו מה שהוא רוצה.

אבל מצד שני הוא לא יכול להפסיק לקבל, זה לא בהחלטתו! אז הוא מגיע לאחד הצעדים שנקרא "צמצום"… ז"א, הוא לא יכול שלא לקבל בכלל, אבל הוא מחליט, כמה לקבל… אההה! (וזה אגב העניין של הצום ביום כיפור)

האדם רוצה לקבל כדי לתת ובכך להיות דומה לבורא, אבל הוא גם מבין שהבורא הוא כמו אבא טוב. ומה אבא טוב רוצה? לתת לילד שלו, בלי הפסקה, את כל השפע

דמיינו מצב שהגעתם לבקר את אמא, והיא הכינה לכם את כל המטעמים שאתם אוהבים, אבל אתם לא רעבים… אמא תתאכזב מאד אם לא תאכלו! ולכן, הבן יעשה מאמץ ויטעם מהמטעמים שאמא הכינה לו, אפילו קצת.

את עניין הקבלה מתוך כוונה לשמח את הבורא מסביר בעל הסולם במאמרו "פתיחה לחכמת הקבלה", אות טו, בעזרת משל על בעל בית והאורח

בעל הבית (הבורא) רוצה לתת ולתת לאורח את השפע שלו (לנברא, שבשביל זה ברא אותו!), אך האורח דוחה אותו ואינו מסכים לקבל (כי הוא מלא, או כי הוא מתבייש לקבל). דחיית התענוג על ידי האורח מצערת את בעל הבית, ובעל הבית, כמו אמא, מפציר באורח – תאכל, תאכל, הכנתי בשבילך, תראה כמה מטעמים

ואז, האורח מחליט לעשות "צמצום" – לקבל, אבל מעט. וכך הוא גם מקבל שלא על מנת למלא את עצמו בתענוגים ושוב להתרוקן ושוב לרוץ אחרי תענוגים נוספים, וגם משמח את הנותן בכך שלוקח ממנו את השפע, ובעיקר בכך שהוא גדל, ורוצה להיות דומה לו. כמו בן שרוצה להידמות לאבא הטוב שלו

אפשר להמשיך להתמלא בשולחן המלא כל טוב של העולם רק לעצמי, שהבטן שלי תתמלא ומה איכפת לי מה קורה עם השאר?, ואפשר להתמלא כדי שכל העולם יקבל את השפע הזה, ואני אעזור לתהליך בעצמי, על ידי שאעלה את עצמי מדרגה של בעל חיים לדרגה של אדם, שלמד עכשיו איך לאהוב את האחר קצת יותר מאשר את עצמו

פיזיקה קוואנטית

הפיזיקה הקואנטית עוסקת בצופה ובחפץ הנצפה. אפשר לומר שהכל כבר קיים, אלא שהאדם, ככל שהוא הולך ומתפתח לאורך הדורות, הוא הולך ומפתח כלים , או מכשירים, שהופכים לכללי קליטה המאפשרים לו לראות, לחוש, לשמוע, דברים שלא יכול היה לראות או לשמוע לפני כן, ואין זה אומר שהם לא היו קיימים, אלא שהוא לא יכול היה לראותם.

כך למשל עם תדרי הרדיו. איננו רואים אותם, איננו חשים בהם, איננו שומעים אותם, אלא רק כשיש מקלט רדיו שמסוגל לקלוט את אותם תדרים, בעזרת סנכרון, המכשיר קולט את הצלילים והופך אותם למשהו שאנחנו יכולים לשמוע. מסביבנו נמצאים אין ספור תדרים וגלים וכוחות שאיננו מודעים לקיומם.

היום המדענים והאנושות מגלים את הכוחות האלה שקיימים במציאות בה אנחנו חיים אך מבחינתנו הם "נסתרים" וגילוים מהווים גילוי הטבע. המדע מסביר את היכולת שלנו להתפתח לדרגה שנוכל לגלות את כל הכוחות שמסביבנו ואת הסיבה להם ואולי גם אם יש להם תכלית או לא. לשם כך, נדרש האדם לפתח כלי חישה נכונים, ואת זה אפשר לעשות באמצעות הלימוד של החוכמה מפי ומכתביהם של מי שכבר התפתחו וגילו את העולם ה"נסתר" הזה, שהוא לא מיסטי, ולא ניו אייג'י, ולא קונספירטיבי ואינו קשור לא לחייזרים ולא לרוחות ושדים, אלא ממשי לחלוטין, פשוט… נסתר.