תכנות מחדש של המוח

אנחנו חיים במציאות שיש בה שתי צורות עיקריות: 1) חומר. 2) צורה שמתלבשת בחומר. העובדה הזאת נכתבה כבר לפני אלפיים שנה בספר הזוהר. היום יש לזה גם הוכחות רפואיות מדעיות למשל, ג'ו דיספנזה, כירופרקט מאטלנטה, למד ביוכימיה באוניברסיטת רוטגרס בניו ג'רסי, למד נוירולוגיה, נוירו-פיזיולוגיה, ביולוגיה של התא, גנטיקה, כימיה של המוח, תהליכי הזדקנות ובכלל, שנים של לימודי המוח האנושי. השתתף בסרט המוכר בליפ וכבר שם הציג את היכולת של האדם להגיע לבריאות הגוף והנפש באמצעות המחשבה הוא מספר על כל מקרי הריפוי המחשבתי שחקר ותיאר את המכנים המשותפים לכל המקרים

לתכנת את המוח
לתכנת את המוח

הראשון הוא שמדובר באנשים שהסכימו שבתוכם שוררת אינטליגנציה רוחנית או אוניברסלית, שישנו סדר מולד שנותן חיים, מדובר באינטליגנציה שגורמת ללב לפעום, למערכת העיכול לעכל ולייצור תאים חדשים כל יום ואין בה שום דבר מיסטי. הם הגיעו למסקנה שהחולי מגיע כשהאדם מתרחק מאותה רמה מנטלית, אותו מוח עליון ואם הוא מגיע למערכת יחסים כזאת עם אותו מוח נוצרת התקרבות, שאז המוח הזה לוקח את הפיקוד ומתחיל לטפל בחוסר האיזון שנוצר 

השני הוא שהם קיבלו שלאורך תקופת חיים ארוכה, מחשבותיהם, תגובותיהם, היחס שלהם, הם אלו שיצרו את החולי; שהם חיו יום יום בתוך רגשות ומחשבות הרסניים של חוסר ביטחון, סבל וערך עצמי נמוך ושרגשות ומחשבות אלה קורעים הלכה למעשה את הרקמות. כל פעם שאנחנו חווים מחשבה, הגוף מייצר ריאקציה כימית. אם יש לנו מחשבות גדולות ומאושרות, אנחנו מייצרים חומרים כימיים שגורמים לנו להרגיש נפלא; אם יש לנו מחשבות שליליות, של אומללות והרס עצמי, אנחנו מייצרים חומרים כימיים שגורמים לנו להרגיש אומללים והרסניים. המחשבות מקבלות צורה כימית והצורה הזאת נותנת סימן לגוף שהוא ירגיש בדיוק לפי האופן שאנחנו חושבים 

השלישי הוא שהאנשים האלה המציאו את עצמם מחדש; הם שאלו את עצמם שאלות כגון: מה יגרום לי להיות מאושר? מיהם האנשים המאושרים שאני מכיר? מה עליי לשנות בעצמי כדי להיות מאושר? באיזה רגע במהלך היום אני נהיה חסר מודעות ושלילי?, ובכלל שאלות קיומיות מאתגרות בדרגות שונות של מורכבות. שאלות כאלה הביאו לצורת חשיבה שונה לגמרי ששוברת את תבנית החשיבה והרגש הקיימת ובכך יצרו חיבורים נוירולוגים חדשים במוחם שהפכו לבסיס לאישיותם החדשה. האדם החדש הזה שנוצר בהם שלח איתותים חדשים (כלומר, חומרים כימיים של המחשבות) שהתחילו ליצור שינויים בגוף ובבריאות 
הרביעי הוא שכאשר הם הקדישו זמן למחשבה ולתרגול מחשבתי לגבי הדמות שהם רוצים להיות, מצאו שהם היו שוקעים במחשבה עמוקה שהייתה נמשכת אפילו שעה, כשבתחושה היה נדמה להם שעברו רק 10 דקות. הם חשו שהם איבדו את תחושת הזמן והמקום. מה שזה אומר הוא שהם הפכו את המחשבה לתחושה. כאשר המוח מצליח לעשות את זה, אז הוא גם מתחיל לייצר רשתות נוירולוגיות חדשות 

מרביתנו חושבים שהרגשות זה דבר אמיתי, אך הרגשות וההרגשות הם בעצם תוצר של החוויות. אם אין חוויות חדשות או כאלה שאנחנו חיים באופן אחר, אנחנו כל הזמן משחזרים את רגשות העבר, משחזרים את אותו תהליך כימי שוב ושוב. 

שאלה טובה שכדאי שנשאל את עצמנו: איזה רגש אני חווה כל יום שהוא התירוץ שלי לא להשתנות

כך אנחנו מגלים שיש בנו אשמה, בושה, אמונה שלא מגיע לי, שאני לא שווה… כלומר, רגשות הרסניים. אם נהיה מודעים להם, נצליח להשתחרר מהם. אלה הם מצבים רגשיים שגורמים לנו לפעול כבעלי חיים עם המון זיכרונות. למה בעלי חיים? כי בעלי החיים אינם עושים עיבוד של המחשבה או הרגש. חוסר עיבוד גורם לנו לפעול באופן אינסטינקטיבי – כמו בעלי חיים. 

אם נשאל שאלות כגון: מה האידיאל של עצמי? מה אני יכול לשנות בי כדי להיות אדם טוב יותר? מי מהווה עבורי דמות לחיקוי

לדעת מי או מה אני רוצה להיות זה לא מספיק בשביל שהשינוי יתרחש. אבל הידיעה היא צעד ראשון חיוני ליצירת החוויה. הידיעה מהווה שלט שעוזר לי לשנות את ההתנהגות כדי לייצר חוויה חדשה וחוויה חדשה יוצרת רגשות חדשים. הידיעה היא בשביל המוח; החוויה היא בשביל הגוף 

עד כה המדע קבע שאנחנו מעצבים את האישיות שלנו עד גיל 35. זה אומר שבשלב זה המעגלים כבר מעוצבים והם יכתיבו את אופן החשיבה, ההרגשה והפעולה לשארית חיינו. אך מחקרים של השנים האחרונות מראים שאפשר לשנות את האישיות בכל תקופה בחיים, ובשביל זה צריך להפוך הרגל בלתי מודע למודע, כדי שאפשר יהיה לתרגל אחרת ולתכנת את עצמנו מחדש

איבדנו את הקשר

השבוע הלכתי לניחום אבלים. אמו של חבר שלי נפטרה. באתי אליו לא בגלל שצריך לבוא, או שזו מצווה, אלא מתוך הרגשה שאני רוצה להיות לידו ברגעים כאלה. אנחנו מכירים כבר עשרות שנים, אבל זו הפעם הראשונה שאני זוכה לשבת בבית אימו, להכיר את החמולה ולשמוע ממנו מה הייתה אימא בשבילו והוא בשבילה.

מוות הוא חלק מהחיים

בהמולה השקטה של מנחמים שנכנסים ויוצאים ישבנו שנינו במשך שעה וחצי ודיברנו,אני שאלתי והוא דיבר. ובזמן שדיבר הוא רק העביר חום ורכות. כשיצאתי משם נרגש אמרתי לעצמי שאת החלק הזה שבו לא הכרתי וממה שנגלה הוא פשוט יצא גדול בעיני.

תראו, ניתנו לנו חיים שלמים להעביר בזוגיות ומשפחה,  קהילה ועבודה יחד עם אנשים שאנחנו אוהבים מעריכים וקשורים אליהם. הייתכן שלמרות זאת חלקים שלמים שבהם נסתר מעינינו. ומה זה הדבר הזה שמסתיר אותם ? בדומה לכולנו  גם אני עסוק בפרנסה צרכי הבית ובלו"ז המחייב, בחובות חברתיים וחובות מהבנק והכול נעשה כול כך חשוב עד שאני מתקשה לזכור את תאריך הנישואים ויוםההולדת לאישה. לקחת בזמן את הילד מהגן ולהגיע לבר מצווה לבן של חבר או להלוויה של הדוד.

האמת ששמתי לב אליה, שאני חושב מרבית הזמן רק על עצמי.וזה מה שמסתיר לי את האחרים. ומה שקרה בניחום האבלים הזה,שהפעם חשבתי על החבר שלי ותראו מה שהרווחתי.

אז מה עושים כדי לחשוב קצת פחות על עצמי ויותר על האחרים?למה צריך את זה? כי בשביל להחזיר את הקשרים בינינו שאבדו לנו, עלינו להכיר היטב את הטבע האגואיסטי הצר שמצייר לנו את העולם כמציאות קבועה שתוקעת אותנו בתוכה כדרך ללא מוצא. צריך להיות יותר רגישים. להרגיש עד כמה אנחנו כלואים באגו. כמו אסירים  בבית הסוהר עד שמסתיימים חיינו. וגם לצאת ממנו בעזרתה של חברה שמטרתה היא דאגה ואכפתיות אין סופית לחבריה. ככה אנחנו מכוונים אותו להיטיב לנו, כי בזה תלוי כול עתידנו הטוב.

בעל הבית מארח

בעל הסולם, וכל המקובלים, מספרים שאנחנו רצון לקבל, להתמלא כל הזמן, ולכן אנחנו כל הזמן רק רצים אחרי תענוגים ומילוים, עד סוף ימינו, כמו כל בעל חיים מצוי. המזון הוא הרצון הבסיסי ביותר המשותף לכל בעל חיים ואז המקובלים אומרים: במה מותר האדם מן הבהמה? בכך שהוא יכול להפוך את הרצון הזה לקבל רק לעצמו כל הזמן, לרצון לקבל… אבל בשביל לתת, ושתוך כדי הקבלה הזאת, הוא גם מקבל, אבל זה לא נעצר בו. הוא חייב לקבל, כצינור שמתמלא ומתרוקן כל הזמן, כמו מים שזורמים בו כדי שאדם יוכל להפוך את הטבע האגואיסטי הזה שבו הוא נברא מבלי שבחר בכך, עליו לעבור תהליך. כשהאדם מגלה שכל מה שיש לו ובו, לא ממנו הוא, אלא הכל קיבל מהבורא שברא אותו כמו מעין גולם שרק רוצה ורוצה ורוצה… הוא מתבייש או אפילו כועס, כי לא רוצה להישאר כזה כמו חיה, כמו כלבלב שמקשקש בזנב כל פעם שרוצה תשומת לב או חטיף, אוכל ומים… וכל פעם שחסר לו או קשה לו או כואב לו הוא רץ להתפלל שיתנו לו מה שהוא רוצה.

אבל מצד שני הוא לא יכול להפסיק לקבל, זה לא בהחלטתו! אז הוא מגיע לאחד הצעדים שנקרא "צמצום"… ז"א, הוא לא יכול שלא לקבל בכלל, אבל הוא מחליט, כמה לקבל… אההה! (וזה אגב העניין של הצום ביום כיפור)

האדם רוצה לקבל כדי לתת ובכך להיות דומה לבורא, אבל הוא גם מבין שהבורא הוא כמו אבא טוב. ומה אבא טוב רוצה? לתת לילד שלו, בלי הפסקה, את כל השפע

דמיינו מצב שהגעתם לבקר את אמא, והיא הכינה לכם את כל המטעמים שאתם אוהבים, אבל אתם לא רעבים… אמא תתאכזב מאד אם לא תאכלו! ולכן, הבן יעשה מאמץ ויטעם מהמטעמים שאמא הכינה לו, אפילו קצת.

את עניין הקבלה מתוך כוונה לשמח את הבורא מסביר בעל הסולם במאמרו "פתיחה לחכמת הקבלה", אות טו, בעזרת משל על בעל בית והאורח

בעל הבית (הבורא) רוצה לתת ולתת לאורח את השפע שלו (לנברא, שבשביל זה ברא אותו!), אך האורח דוחה אותו ואינו מסכים לקבל (כי הוא מלא, או כי הוא מתבייש לקבל). דחיית התענוג על ידי האורח מצערת את בעל הבית, ובעל הבית, כמו אמא, מפציר באורח – תאכל, תאכל, הכנתי בשבילך, תראה כמה מטעמים

ואז, האורח מחליט לעשות "צמצום" – לקבל, אבל מעט. וכך הוא גם מקבל שלא על מנת למלא את עצמו בתענוגים ושוב להתרוקן ושוב לרוץ אחרי תענוגים נוספים, וגם משמח את הנותן בכך שלוקח ממנו את השפע, ובעיקר בכך שהוא גדל, ורוצה להיות דומה לו. כמו בן שרוצה להידמות לאבא הטוב שלו

אפשר להמשיך להתמלא בשולחן המלא כל טוב של העולם רק לעצמי, שהבטן שלי תתמלא ומה איכפת לי מה קורה עם השאר?, ואפשר להתמלא כדי שכל העולם יקבל את השפע הזה, ואני אעזור לתהליך בעצמי, על ידי שאעלה את עצמי מדרגה של בעל חיים לדרגה של אדם, שלמד עכשיו איך לאהוב את האחר קצת יותר מאשר את עצמו

פיזיקה קוואנטית

הפיזיקה הקואנטית עוסקת בצופה ובחפץ הנצפה. אפשר לומר שהכל כבר קיים, אלא שהאדם, ככל שהוא הולך ומתפתח לאורך הדורות, הוא הולך ומפתח כלים , או מכשירים, שהופכים לכללי קליטה המאפשרים לו לראות, לחוש, לשמוע, דברים שלא יכול היה לראות או לשמוע לפני כן, ואין זה אומר שהם לא היו קיימים, אלא שהוא לא יכול היה לראותם.

כך למשל עם תדרי הרדיו. איננו רואים אותם, איננו חשים בהם, איננו שומעים אותם, אלא רק כשיש מקלט רדיו שמסוגל לקלוט את אותם תדרים, בעזרת סנכרון, המכשיר קולט את הצלילים והופך אותם למשהו שאנחנו יכולים לשמוע. מסביבנו נמצאים אין ספור תדרים וגלים וכוחות שאיננו מודעים לקיומם.

היום המדענים והאנושות מגלים את הכוחות האלה שקיימים במציאות בה אנחנו חיים אך מבחינתנו הם "נסתרים" וגילוים מהווים גילוי הטבע. המדע מסביר את היכולת שלנו להתפתח לדרגה שנוכל לגלות את כל הכוחות שמסביבנו ואת הסיבה להם ואולי גם אם יש להם תכלית או לא. לשם כך, נדרש האדם לפתח כלי חישה נכונים, ואת זה אפשר לעשות באמצעות הלימוד של החוכמה מפי ומכתביהם של מי שכבר התפתחו וגילו את העולם ה"נסתר" הזה, שהוא לא מיסטי, ולא ניו אייג'י, ולא קונספירטיבי ואינו קשור לא לחייזרים ולא לרוחות ושדים, אלא ממשי לחלוטין, פשוט… נסתר.