בדידות היא הרגשה פנימית, כמו רעב, פחד וכאב. תחושת הבדידות מכוונת אותנו לחפש אחר אינטראקציות חברתיות חיוניות ולהימנע מאינטראקציות בלתי מספקות. על פי מחקרים למעלה משליש מהאוכלוסייה בני גיל חמישים וחמש ומעלה חווים את הרגשת הבדידות בחייהם. ההגדרה הרווחת של בדידות היא "פער בין רצונו של האדם למערכות יחסים חברתיות לבין קשריו החברתיים בפועל'. האדם הינו יצור חברתי אשר הישרדותו תלויה במידה רבה באחרים, אם כן מהי הסיבה שאנו מוצאים את עצמנו ללא חברים וללא קשרים שמעלים לנו את רמות הביטחון והשמחה. זו הסיבה העיקרית שאנשים הולכים למועדונים שונים, קהילות או מקומות לימוד כמו קבלה לעם.
מחקרים מדברים על גורמיים תורשתיים וגורמיים סביבתיים, נראה כי יותר מתמיד האדם הפשוט נמצא במלחמת קיום תמידית, קשיים של פרנסה, בריאות וחוסר ודאות לגבי העתיד. עד לא מזמן אדם היה נולד למשפחה באזור מסוים ואותו כפר קטן שבו גדל היה כל עולמו. כל מהלך חייו, עבודתו, מקצועו, נישואיו ומשפחתו, כל צורות החיים האישיים והחברתיים, הכל היה מובנה מראש וכל אחד ידע איזה עתיד פרוש לפניו.
מאז המהפכה התעשייתית העולם השתנה, הסדרים המוכרים השתנו. כיום כל העולם הינו כפר גלובאלי. לכאורה האדם הקטן נמצא מול כל העולם, מצד אחד דרך הסביבה האינטרנטית כולנו מסוגלים לרכוש מוצרים מכל העולם, להיחשף לתכנים, תרבויות, אנשים ועולמות שלמים, אולם ברמה הרגשית האדם נסגר ואיבד את יכולות ההתקשרות הבסיסיות שלו שהיה מתרגל אותן בצורה יום יומית בכפר הקטן שהיה חי בו. נראה כי דוקא צורות החיים המודרניות דוחפות אותנו ליתר סגירות יתר בידוד, שיחות חולין באמצע היום נדירות, אין תמיכה מצד החברה שבה אנו חיים לתקשורת יתרה ביננו, אנו נמצאים בקיטוב חברתי שמגיע לשיאים חדשים, הרשתות החברתיות מלאות בשנאה הדדית ונראה שאנחנו עוסקים יותר בהבדלה וקטלוג של אנשים. אנחנו מגלים לאט לאט איך האגו שלנו דוחף את האדם לבדידות ומצד שני אנו רואים איך התפתחות שלנו הפכה את החיים ליותר נוחים, העולם שלנו הפך ליותר נוח משום שהצלחנו לחלוק את הידע הגלובאלי שלנו. הביגוד שלנו, האוכל, הטכנולוגיה, הריהוט, מוצרי המחייה השונים, הכל מגיע אלינו מתוך הכפר הגלובאלי. מצד אחד האדם צורך מכל העולם את כל מה שיש לו ומהצד השני האדם נסגר ומבודד רגשית מכל העולם. אני מקווה שיבוא יום ונדע לאזן בין הכוחות האלו, להשתמש בכל הטוב שהכפר הגלובאלי מציע לנו אבל גם להשאיר את הלב פתוח ואת הקשרים החברתיים ביננו בחשיבות עליונה למען בריאותנו הנפשית והחברתית.