בילדותי, היו לאחותי ולי כמה תאוריות מצחיקות איפה אלוהים ולאן הוא הלך כי חשבנו – איך יכול להיות כל כך הרבה סבל וחוסר צדק בעולם? – איך יכול להיות שיש למשל עשירים שיכולים להאכיל את כל אוכלוסיית העולם עם רכושם בעוד יש אנשים שפשוט מתים מרעב, או כל כך הרבה אסונות? – אנשים טובים שלא עשו כל רע נענשים קשות ע״י מכות טבע או רשעותם של אנשים אחרים, או מלחמות ושואה ועוד מקרים מצערים רבים המתרחשים בעולמנו. אז איפה אלוהים? מה, לא אכפת לו? אז חשבנו על כל מיני אפשריות שהרגיעו את דעתנו לזמן מה.
הראשונה – שאלוהים ברא את כל העולם הזה אבל בגלל שהתרבנו כל כך אין לו זמן לטפל בכולם אז הוא מטפח כמה אנשים שהוא יכול ואת השאר זונח מחוסר יכולת לתת מענה לכל כך הרבה אנשים בו זמנית.
סברה נוספת הייתה שהוא בוחר אקראית במי לטפל ובשאר לא נוגע. רעיון נוסף שצץ במוחנו היה שבהתחלה הכל היה בסדר אבל באיזה שלב הכל יצא משליטה. אז פעם אחת הוא הביא את המבול והתחיל שוב מחדש. פעם אחרת הרס הכל עם עידן הקרח ועוד פעם עם אסטרואיד ענק שע״י ענן האבק שהסתיר את השמש וכל החי והצומח הושמדו.
הדמיונות והתיאוריות האלו העסיקו אותי בילדותי ועם אחותי נהגנו להשתעשע בתיאוריות שקראנו פה ושם. כשגדלתי נושא האלוהים המשיך לנקר ולא נתן מנוח, היה שלב שאפילו החלטתי שהוא פשוט לא קיים ולא בגלל שכך באמת האמנתי אלא פשוט לא היה לי הסבר מספיק טוב ומשכנע, ולהאמין סתם בגלל שמישהו אומר כך, לגמרי נראה לי משהו שאני לא יכולה לחיות עמו בשלום.
כמו שאומרים מי שמחפש מוצא….אז כן, אני מצאתי! באיזה שלב בחיים נתקלתי בחוכמת הקבלה ולתדהמתי גיליתי שאחד המקובלים הגדולים כתב גם על כמה אפשרויות על השגחתו של אלוהים כן כן… מאד רחוק מהתאוריות המצחיקות שלי אבל היה משונה לגלות שבילדותי השתעשתי ברעיון שמקובל כתב עליו. התאוריה שלו פשוט הייתה הדבר הכי טוב שיכולתי לקבל, הכל פתאום התחיל להסתדר וקיבלתי תשובות להרבה שאלות שהטרידו אותי תמיד. האנושות המציאה את כל הדתות כדי להסביר את האלוהות, מבחינתי כל הדתות זו רמאות אחת גדולה שהביאו לכל המלחמות, השנאה והן מקור לכל הריחוק והפירוד שלנו אחד מהשני.
אני קוראת לאלוהים הטבע, ובטבע חוקים פשוטים ומוחלטים, חוקי פיזיקה, כימיה וכל שאר החוקים שאנו
לא מתווכחים איתם. אנו צריכים להתייחס לאלוהים כמשהו שהוא סה"כ כל החוקים האלה. כך נוכל להבין
את חיינו את הסיבות והתוצאות של הכל.