זה מדהים לגלות אחרי כל כך הרבה זמן שצריך לדעת מה לבקש. וגם פה צריך להבין שזה לא באמת תלוי באדם, שנשלט לחלוטין מקדימה ומאחורה, צרים עליו ומשחקים בו שח מט. והמלכה, מה איתה? מה עם המלכה? מה נעשה איתה והיא כל כך חזקה ומלכותית, והכל הרי מגיע לה. איך היא משתחררת מהרצון לקבל עוד ועוד? למה שהיא תבקש משהו חוץ מלהיות מלכה? ולמה למה שהיא תבקש את זה? איזה פחד, מה יוציא אותה מהמלכות שלה? מהרצון שלה להיות המלכה הבלתי מעורערת? להיות מלכה ולפחד לאבד את הכתר, הכח, השליטה, האפשרות המטורפת לעשות דברים מטורפים רק כי את מלכה.
וכמו שמלמדים בני ברוך, עוד מעט יבוא החושך וירד היום. והנה כבר בין הערביים ומה תבקשי מלכתי? וכולך שחורה משחור, זפת מרוח על כולך, מבפנים ומבחוץ. כולך מדושנת אינך רואה את דרכך, ואינך רואה כלל את סביבתך, שעוד אוהבת אותך. מה תבקש המלכה עם רדת הליל, וכולה בעצמה לילה והחושך הוא גדול גדול גדול ושחור שחור שחור. כמה זמן עוד נותר עד החושך הגדול? תבקשי כבר מלכה טיפשה, תבקשי.
ובאמת כמה זמן לוקח לבקש ועוד כמה זמן לומדים מה לבקש? ואיך שזה לא תלוי באדם, כלום לא תלוי בו, והוא תלוש לחלוטין מכל כח, אך מרגיש שכוחו עז ויכול הוא הכל. והמלכה השם ירחם, אדם היא, וחס מלהזכיר בקול, שהיא לא תדע והיא לא תזכור והיא לא תביט במראה ותראה את אנושיותה המעופשת במראה של בני ברוך.
והיא ספוגה ואטומה ואין לה היכולת לפתוח את עיניה ואת ליבה, ואין לה כח לבקש ואין לה כח לדרוש, ואין לה כח להביט אל החיים ולהגיד די, אני מתנתקת מהרצון הארור לקבל והולכת קדימה אל השפעה. והיא עדיין לא רוצה, נאחזת בקצוות, נאחזת בנוצות האחרונות של העוף השחוט.
אז מה היא תבקש, על מה היא תתחנן? והיא לא יודעת, היא לא מבינה, אבודה בליל המלכותי השקרי שהיא ספונה בו. ומי נותן לה את המצבים? ומי מכניס אותה לארמון? ומי מחשיך עליה את הלילה? ומי סוגר לה את הלב? ומי מכאיב לה נורא? מה היא צריכה? רק לרצות.